על תנועה של חשבון נפש
דמיינו לרגע יום כיפור שונה מכל מה שהכרתם. יום שבו ציפור קטנה מובילה אותנו למסע של חשבון נפש, וריקוד הופך לדרך להתחבר לעצמנו. זהו סיפורו של יום הכיפורים בקהילה האתיופית-יהודית, מסורת עתיקה שמגלה לנו פן מפתיע ומרתק של היום הקדוש הזה.
באמהרית, יום כיפור נקרא "אסתרי". אך אסתרי אינו רק שם של יום קדוש; זהו גם שמה של ציפור קטנה ועדינה, המופיעה כבדרך פלא מדי שנה לקראת היום הגורלי הזה.
הציפור הזו, זריזה וחמקמקה, מרקדת בין הענפים בתנועות מהירות כל כך, שברגע שהעין קולטת אותה - היא כבר נעלמה. אך מה שבאמת מרתק בה הם צבעיה המשתנים - כאילו היו אלה צבעי הנשמה עצמה, משתנים עם כל תנועה ומחשבה.
האם זהו צירוף מקרים שיום הכיפורים נקרא על שם ציפור כה ייחודית? או שמא יש כאן רמז עמוק יותר לטבעו של היום הקדוש הזה?
מסורת מרתקת נוספת מגלה לנו עוד על הקשר המיוחד הזה. באתיופיה, וגם כאן בישראל, נוהגים יהודי אתיופיה להתכנס לקראת צאת יום כיפור - לא רק לתפילה, אלא גם לריקוד. ריקוד שהוא בו זמנית דרך להתענות ולהתעלות.
כיצד ייתכן שביום של חשבון נפש, יום כה רציני וכבד, אנשים בוחרים לרקוד?
דמיינו לרגע תרבות שבוחרת לקרוא ליום הכי רציני בשנה בשם של ציפור, ואף רוקדת ביום הזה כדרך להתחבר לחשבון נפש. מה זה אומר על הדרך שבה הם רואים את העולם?
אולי זו בדיוק הנקודה. אולי חשבון נפש אמיתי אינו מתרחש רק בראש, אלא בכל תא בגוף, בכל נשימה, בכל תנועה. הריקוד מאפשר לנו לעשות חשבון נפש שלם, המחבר בין כל חלקי הווייתנו. אולי זו הזמנה לראות את החיים - אפילו ברגעים הכי כבדים - כמשהו קל, חופשי ומלא תקווה, בדיוק כמו ציפור שפורשת כנפיים ומתרוממת אל על.
הציפור הקטנה והזריזה הזו מסמלת את היכולת שלנו להתחדש. כמוה, גם אנחנו יכולים לעוף גבוה, לראות את העולם מזווית חדשה, ולחזור מחוזקים ומלאי השראה.
וכך, בכל שנה, כאשר מגיע יום הכיפורים, אנו מוזמנים להיזכר בציפור הקטנה הזו – אסתרי ווף (הציפור של יום כיפורים). להבין שאולי הרגעים העמוקים ביותר של חשבון נפש עוברים דרך הגוף, דרך התנועה, ודרך החיבור למקורות חוכמה מעבר לעצמנו. הטבע, הציפורים, והמסורת העתיקה - כולם מהווים מקור השראה לתהליך ההתחדשות והטיהור. שהדרך להתעלות ולצמיחה אישית אינה רק דרך המחשבה, אלא גם דרך החיבור לחוכמה עתיקה הזורמת בעורקינו ובעולם סביבנו מזה אלפי שנים.
האזנה נעימה!
וגמר חתימה טובה!